סמינריון לדוגמא בנושא מודלים לחיזוי פשיטת רגל

סמינריון לדוגמא בנושא מודלים לחיזוי פשיטת רגל

עבודות אקדמיות , סמינריון מודלים לחיזוי פשיטת רגל

כתיבת עבודות אקדמיות גם בכלכלה דורשות שלב חשוב : שלב הצגת הנושא. הצגת הנושא למעשה מובילה לשאלת המחקר.

הנה לדוגמא סמינריון בכלכלכה הדן במודלים לחיזוי פשיטת רגל של חברות.

הצגת הנושא:

IDB, חפציבה, בלוקבסטר ואפילו "אמריקן איירליינס" – הן רק דוגמה לרשימה ארוכה של חברות גדולות שנקלעו בשנים האחרונות לקשיים פיננסיים והכריזו על חדלות פירעון, או שהגיעו למצב של פירוק או הסדר חוב המכונה "תספורת".

למשברים הכלכליים אשר פקדו את ארה"ב והעולם כולו משנת 2008 ישנה השפעה מרובה על העלייה במספר הבקשות לפשיטת הרגל ולעלייה במספר החייבים.

כאשר המציאות היא כי חברות גדולות כקטנות, ציבוריות כפרטיות, הפושטות את הרגל – נפוצות היום ברמה גבוהה מבעבר, היכולת לחזות פשיטת רגל הנה רלוונטית וחשובה.

מכיוון שאין חיוב מקצועי של רואי חשבון לנבא ולחזות חדלות פירעון נוצרו תנאי אי-ודאות מבחינת המשקיעים לגבי עתיד החברות בהן הם משקיעים או בודקים אפשרות של השקעה בה.

כאן נכנס הצורך לנבא את סיכויי ההישרדות של החברה, ובמילים אחרות – "חיזוי פשיטת רגל".

על פי מחקרים שנעשו בעבר, יכולת חיזוי חדלות פירעון בחברות ציבוריות אפשרית בשני אופנים:

  • חיזוי פשיטת רגל באמצעות נתונים חשבונאיים סטטיסטיים מתוך הדו"חות הכספיים. שיטה זו החלה להתפתח עוד בשנות ה-60 של המאה הקודמת, כאשר נעשו מחקרים בנושא אינדיקאטורים לאיתנות פיננסית של חברות. מחקרים אלו בחנו יחסים פיננסים שונים מתוך הדוחות הכספיים של החברות כדי לנסות ולנבא קשיים כספיים, כאשר הבולטים בתחום היו Beaver (1966)ו-Altman (1968) .
  • חיזוי פשיטת רגל לפי דירוג תשואות אג"ח. שיטה זו מתבצעת על-ידי חברות דירוג אשראי.

הואיל ומטרת העבודה לבחון את הקשר בין מדדים שונים לביצועי החברה לבין יכולת חיזוי אירוע של פשיטת רגל, במסגרת סקירת הספרות נציג מודלים לחיזוי פשיטת רגל בקרב חברות כאשר העיקרי שבהם הוא מודל אלטמן, וכן נסקור את שיטת דירוג תשואת האג"ח המתבצע על-ידי חברת דירוג האשראי "מעלות". זאת במטרה לברר האם מדד אלטמן המקורי עדיין רלוונטי לגבי חברות בישראל כיום.

 

שאלת המחקר אם כן היא: האם מדד אלטמן מנבא טוב יותר פשיטת רגל של חברות לעומת דירוג תשואת האג"ח?

השערת המחקר היא: מודל אלטמן המקורי אינו רלוונטי לניבוי פשיטת רגל לחברות בישראל בשנים האחרונות.

ההשערה מתבססת על הספרות, בה ניתן לראות כי קיימת חוסר התאמה של המדד לתקינה הישראלית וכדי לגשר על ההבדלים בתקינה החשבונאית הישראלית לבין האירופאית פותחו מודלים נוספים ומעודכנים למודל אלטמן כדוגמת אינגבר.

לצורך המחקר ייבחרו 30 חברות ציבוריות הנסחרות בבורסה בת"א. המדגם יורכב מ-15 חברות איתנות ו-15 חברות בקשיים, כולן מאותו ענף כלכלי. ילקחו חברות שיש לגביהן נתונים לפחות לארבע השנים שקדמו לפשיטת הרגל, ובמהלך השנים 2005-2014.

לתוצאות האמפיריות נגיע על-ידי חישוב מדד אלטמן של החברות על-פני רבעון, שנה ושנתיים לפני פשיטת הרגל. את התוצאות נשווה בפונקצית אקסל לחישוב קורלציה, לתשואת האג"ח וכך נבדוק איזה מדד הצליח לנבא טוב יותר את פשיטת הרגל.

  1. סקירת ספרות

2.1 חשיבות חיזוי פשיטת רגל

ליכולת החיזוי של פשיטת רגל במגזר העסקי חשיבות רבה מאחר והפסדים-לא צפויים של המגזר העסקי עלולים להביא לירידה בהשקעות, שחיקת הון הבנקים, פגיעה בהיצע האשראי ומכאן גרימת זעזוע מאקרו כלכלי.

לכן, אינדיקטורים מוצלחים המשקפים חולשה במגזר העסקי יכולים לשקף תמונת מצב ריאלית שתביא להערכת הפגיעות הפיננסית וגיבוש המדיניות שיש לנקוט לשם מניעת משברים פיננסיים.

בספרות מצויים שני זרמים עיקריים לבחינת כושר החיזוי של אינדיקטורים פיננסיים.

זרם אחד בוחן את האפשרות לחזות פשיטות רגל על ידי שימוש בנתונים מתוך הדו"חות הפיננסיים של הפירמות. ספרות רחבה זו של מודלים בינומיים-הסתברותיים קיימת זה כמה עשרות שנים, ומשמשת גם לצורך דירוגן של פירמות. אינדיקטורים מרכזיים שנמצאו מובהקים הם מתחומי המינוף, הרווחיות, הפעילות והנזילות. [1]

הזרם השני בספרות סוקר את דירוג האשראי של הפירמות וסדרת אגרות חוב. הניתוח מתבצע ע"י חברות המתמחות בכך ומעניקות דירוג לסיכון בסימול אותיות הנע בין AAA ל-D.[2]

על מנת לבחון בהמשך איזה מבין הזרמים חוזה ביעילות רבה יותר את פשיטת הרגל, נציג בסקירת הספרות את הרקע להתפתחות המודלים החשבונאיים  בהרחבה ולאחר מכן נציג אינפורמציה ומחקרים בנושא דירוג אשראי.

 

2.1.1 מודלים לחיזוי פשיטת רגל באמצעים חשבונאיים

החלוץ בתחום מחקר האינדיקטורים לאיתנות פיננסית של חברות היה החוקר הישראלי   Tamari (1964)  אשר השווה בין חברות כושלות לחברות איתנות בישראל על סמך 28 חברות שפשטו רגל בשנים 1960-1964. את המודל פיתח על-פי יחסים מתחומי הפעילות, הרווחיות, המינוף והנזילות בחברה:

  • הון עצמי חלקי סך ההתחייבויות (מינוף)
  • מגמת הרווח
  • היחס השוטף
  • ערך הייצור לערך מלאי
  • ערך המכירות לאשראי הלקוחות
  • ערך הייצור להון חוזר

ממצאי המחקר העלו כי בחברות שפשטו רגל היה מדד הסיכון גבוה בהרבה מן הממוצע בשאר החברות במשך שנתיים לפני מועד הנפילה. מודל זה היווה אבן דרך במחקר אך לא היה ישים בחברות מפני שהיה כללי מדי.[3]

המודל הישים הראשון פותח ע"י החוקר החשבונאי ויליאם ביבר ((BEAVER בשנת 1966. עבודתו של ביבר הייתה הראשונה ליישם שיטה סטטיסטית לחיזוי פשיטת רגל ע"י מדגם זוגי המעריך את חשיבותו של כל אחד מכמה יחסים כלכליים וחשבונאיים, תוך שימוש בכל אחד מהם בכל פעם.

ניתוח היחסים הכלכליים והחשבונאיים של החברה והסביבה העסקית שלה משוקללים יחד למדד סיכון, לפיו ניתן לסווג את החברה כצפויה לכישלון או הישרדות. במחקרו בחן BEAVER את היחסים על פני 5 השנים שקדמו לפשיטת הרגל.

 

ממצאי המודל היו כי שינוי מובהק בכל אחד מהיחסים הפיננסיים הבאים בנפרד, מצביע על הסתברות גבוהה לפשיטת רגל:

  1. ירידה משמעותית ביחס שבין תזרים המזומנים לסך ההתחייבויות.
  2. ירידה משמעותית ביחס שבין הרווח הנקי לסך הנכסים.
  3. עליה משמעותית במנוף הפיננסי (התחייבויות לסך מאזן).
  4. ירידה משמעותית בהון החוזר לסך מאזן.
  5. ירידה משמעותית ביחס בין הנכסים השוטפים להתחייבויות השוטפות.

 

BEAVER בחר ביחס פיננסי אחד כדי לחזות קשיים פיננסיים בחברות שבסופו של דבר פשטו רגל, ומסקנתו היתה כי יחס יתרת המזומנים לסך החוב (היחס הראשון שלעיל) הנו היחס המנבא בצורה הטובה ביותר כישלון עסקי עתידי. יחס זה הצליח לחזות כ-78% מפשיטות הרגל בשנה

[1]ויצמן נגר, "האיתנות הפיננסית של המגזר העסקי הריאלי וסיכוני האשראי במערכת הבנקאית בישראל", בנק ישראל, חטיבת המחקר (2009) עמ' 3.

[2]  עו"ד אייל ידווב, "מדרגות נעות", בטאון רואה החשבון (2011), עמ' 32.

[3] א. אופק וד. וורקר, "חיזוי קשיים פיננסיים של חברות ציבוריות: על פי נתונים חשבונאיים מותאמים ונומינליים", אונ' תל אביב, מכון יוסף קסירר למחקר בחשבונאות (2015).

נשמח לסייע, צור קשר!

כתיבה מקורית של עבודות אקדמיות בטופ סמינר

כתיבה מקורית של עבודות טופ סמינר