סמינריון לדוגמא בתקשורת ייצוג אלימות כלפי נשים

סמינריון לדוגמא בתקשורת ייצוג אלימות כלפי נשים

סמינריון לדוגמא בתקשורת ייצוג אלימות כלפי נשים
נושא: ייצוג אלימות כלפי נשים בתקשורת הישראלית

שאלת מחקר: האם ישנם ההבדלים בייצוג תקשורתי של נשים ואלימות נגד נשים לפי קהל היעד של התכניות?

אלימות כנגד נשים, ובעיקר בתוך המשפחה, הינה בעיה בעלת מימדים נרחבים הן בארץ והן בעולם. בחברות רבות קיימת אחידות דעים ביחס להבדלים בין המינים ולחלוקת התפקידים הבלתי שוויונית ביניהם, כשהבדלים אלו מבוססים על מבנה תרבותי המקבל חיזוקים מאידאולוגיה, ממיתוסים ומהמוסד הדתי. אחד המאפיינים הבולטים לכך הוא הכאת נשים בידי בעליהן או בני זוגן, כאשר ניתן להסיק כי נחיתותה של האישה יוצרת לגיטימציה של אלימות הגבר כלפיה, בעיקר במשפחות או בקבוצות בהן רווחת אלימות כלפיי נשים וקיימת נטייה להעברה בין דורית (גל, 2010).

חלק ניכר מראיית העולם הנוגעת להבדלים מגדריים אשר בתורם יכולים להוביל לאלימות כנגד נשים הוא הייצוג התקשורתי של נשים, ובעיקר הייצוג של אלימות כנגד נשים בתחומי המדיה השונים.

ע"פ ההנחה הבסיסית ביותר, התקשורת היא זו שמעצבת אותנו תוך שימוש בדימויים המסייעים בעיצוב השקפת עולמנו וערכינו היסודיים ביותר. בהקשר לכך, את מימדי תופעת האלימות נגד נשים בתקשורת, אפשר לראות מן הכתבה הבאה שפורסמה במעריב ברשת בשנת 2009:[1]

"האלימות נגד נשים תופסת יותר ויותר מקום בטלוויזיה האמריקאית, כך פוסק דו"ח חדש שפרסמה מועצת ההורים המבקרת את הטלוויזיה בארה"ב (ה-PTC). על פי הדו"ח, בחמש השנים האחרונות גדל שימושם של התסריטאים בסצנות אלימות כלפי נשים ביותר מ-120%. בנוסף, ישנו גידול של 400% בעלילות אלימות שגיבורותיהן הן נערות צעירות… הדו"ח בדק את הנתונים בשידורי הפריים-טיים של רשתות כמו ABC, אן.בי.סי, פוקס ו-CBS בין החודשים פברואר ומאי השנה. אנשי המועצה מציינים כי הגידול ניכר בכל הרשתות, למעט ABC, שמקרינות סיפורי עלילה הכוללים מכות, התעללויות, יריות, אונס, דקירות ועינויים של נשים"

בשל ייצוג נרחב זה, בעבודה זו אבחן את ייצוג האלימות כנגד נשים בתקשורת הישראלית, כאשר שאלת המחקר שתנחה אותי היא האם ישנם ההבדלים בייצוג תקשורתי של נשים ואלימות נגד נשים לפי קהל היעד של התכניות. תחת שאלת מחקר זו אבחן את הייצוג של נשים ו/או אלימות כנגד נשים בטלויזיה, כאשר את ייצוג זה אבחן ביחס לקהל היעד של אותם תכניות.

לאחר סקירה תיאורטית מקיפה אבחן מספר תכניות טלויזיה מן העשור האחרון תחת שלשה קבוצות – תכניות אשר קהל היעד שלהם הוא גברים, תכניות שקהל היעד שלהן הוא נשים, ותכניות אשר אינן פונות לקהל יעד מגדרי ספציפי (כגון חדשות, אקטואליה, תכניות דרמה וקומדיות). בבחינת התכניות הללו אתמקד בייצוג האלימות כנגד נשים – אלימות פיזית, מילולית או כלכלית, ואנסה למצוא הבדלים בייצוגים אלו ביחס לקהל היעד של התכנית.

השערת המחקר שלי בנושא היא כי אכן תכניות אשר יועדו לקהל יעד גברי – כגון תכניות פעולה או סדרות פשע – יהיו בעלי ייצוג אלימות רב יותר ובעל קונוטציות שונות מאשר ייצוג אלימות בתכניות המיועדות לנשים, ואף נמצא הבדלים בייצוג בין תכניות ללא יעד מגדרי לבין שתי קבוצות אלו.

 

המציאות החברתית – אלימות כלפי נשים

תופעת אלימות כנגד נשים הינה תופעה נרחבת, גם בישראל וגם בעולם. בארה"ב היקף האלימות בתוך המשפחה הינו נרחב ביותר – אומדני איגוד הרפואה מניחים כי כמעט 4 מליון גברים אמריקנים מכים את נשותיהם בשנה, ואלימות כנגד נשים מהווה 35% מכלל הביקורים בחדר המיון בארה"ב. בכל יום 4 גברים הורגים את נשותיהם או נשותיהם לשעבר, כאשר 75% אחוז מרציחות אלו מתרחשות במהלך פרידה או נסיון לפרידה (Bunch, 2006). בארץ ישראל, בדומה לארה"ב, המצב הסטטיסטי בנוגע לתופעה אינו מעודד. במחקר אשר בוצע בשנת 1986 לגבי 595 נשים מוכות בארץ (לנדאו, 2003), נמצא כי גילן נע מ 16 ל 68 אבל 79% מהן היו בגילאי 23-43. בכשלושה מכל ארבעה מקרים – 77%, לבעל הייתה גישה בלעדית למשאבים הכספיים המשותפים, ואלימות בין בני הזוג בדרך כלל פרצה מיד לאחר הנישואים או לאחר לידת הבן הראשון.

31% מן הנשים המוכות היו עקרות בית בעלות תלות כלכלית בבעל והיעדר אלטרנטיבות. בממוצע, הנשים המוכות היו בעלות השכלה גבוהה יותר מבעליהן למרות שבקרב הבעלים המכים היו גם בעלי מקצועות מכובדים, כגון רופאים, מורים, ארכיטקטים ועוד. ב 51% מן מקרי האלימות בין בני הזוג נדרש טיפול רפואי נדרש כתוצאה ישירה מכך. כמו כן, נמצא במחקרים שהשוו בעלים מכים לבעלים לא מכים כי ישנה רמה גבוהה יותר של אבטלה, אלכוהוליזם, שימוש-יתר בסמים, ורמה נמוכה יותר של שליטה בדחפים בקרב הגברים המכים. נשים מוכות, מצד שני, שונות מנשים לא מוכות בעיקר בהערכה העצמית הנמוכה שלהן.

כחלק מתופעת האלימות במשפחה, יש צורך להבחין בסוגי אלימות הקיימים כחלק מהגדרה זו בנוסף אל האלימות הפיזית (אוסטרובסקי, 2011):

אלימות מילולית: מתאפיינת בתקשורת תוקפנית, אקטיבית ופאסיבית. השיח בין בני הזוג מתאפיין בצעקות, קללות, שתיקות הנמשכות ימים ויותר, ביטויי כעס אשר לא מגיעים לאלימות פיזית, ועוד.

אלימות פסיכולוגית: זוהי התעללות הנעשית באמצעות השפלה ופגיעה ברגשות בן / בת הזוג, צמצום המרחב הפיזי. ישנן רגשות של קושי, סכנה או פחד מצד בן / בת הזוג החווה התעללות זו.

אלימות כלכלית: זוהי אלימות המופיעה בעיקר כלפי נשים. נמצא כי ישנם שלש רמות להתעללות זו – דרישה לחסכנות מופרזת, דרישה לחסכנות קיצונית ולבסוף השתלטות על הממון שבן / בת הזוג משתכר.

אנו רואים כי האלימות כנגד נשים, על כל צורותיה, הינה בעיה חברתית נרחבת. בפרק הבא נבחן תיאוריות תקשורת שונות בכדי להבין כיצד מתקיים היחס בין החברה לייצוג התקשורתי – האם החברה משפיעה על הייצוג או שמא הייצוג התקשורתי משפיע על הבניית תפיסת העולם ועל התנהלות החברה.

 

ייצוג תקשורתי

 תיאוריות ומשמעות

ישנן תיאוריות רבות הנוגעות להשפעה שיש לייצוג תקשורתי על החברה, כאשר הראשית שבהם היא תיאוריית הבניית המציאות. תיאוריה זו, הנקראת גם תיאוריית הטיפוח, עוסקת בעיקר בקשר שבין תדירות הצפייה בטלוויזיה לבין אופן תפיסת המציאות כפי שהיא מוצגת בטלוויזיה (Shrum, 2003). תיאוריה זו היא תחום מחקר העוסק בהשפעתה של התקשורת, ובעיקר של הטלויזיה, על תפיסת המציאות של הצופה.

ההנחה המובילה את תיאוריה זו היא כי אנשים אשר מבלים זמן רב יותר בצפייה בטלוויזיה הם נוטים בסבירות גבוהה יותר לתפוס את העולם באופן אשר משקף את המסר השכיח והמקובל אשר מועבר להם באמצעות הטלוויזיה, לעומת אנשים אשר מבלים פחות זמן בצפייה בה, גם אם תפיסת העולם המוצגת להם אינה מתקיימת בחברה הקרובה של אותו האדם. כלומר, קיים ע"פ תיאוריה זו קשר חיובי בין תדירות הצפייה בטלוויזיה לבין תפיסה חברתית (Shanahan & Morgan, 1999). אך מעצם טבעה הטלויזיה מייצרת ייצוג מוטעה, ולעיתים מעוות של המציאות, ולפיכך, ע"פ תיאוריית הבניית המציאות, חשיפה ממושכת לתכניות

[1] "ארצות הברית: גידול בסצנות אלימות נגד נשים בטלוויזיה", מעריב NRG, 29.10.2009, http://www.nrg.co.il/online/47/ART1/959/980.html