סמינריון במשפטים לדוגמא בנושא בחינת הקשר בין מינו של השופט לבין הפסיקה וההכרעה

סמינריון במשפטים לדוגמא בנושא בחינת הקשר בין מינו של השופט לבין הפסיקה וההכרעה

הבדלים בין שופטים לשופטות במשפטים העוסקים בעבירות מין נגד נשים

 

שופטים זכרים המגנים על הנאשמים נמצאו מעיון במחקרים העוסקים בעבירות אונס, לעיתים הנאשם יזכיר לשופטים את אחיהם/ אחיינם וייחשב בעיניהם כחף מפשע Daly,1989)). בנוסף, אחוז ההרשעות הנמוך ביותר(86%) היה כאשר הרכב של שופטים בלבד דן בעבירות מין (בוגוש ודון יחייא,1999). סטריאוטיפים נגד הנאנסת משמשים את השופטים במקרי אונס כאשר הקורבן הכיר את הנאשם, כמו כן כאשר ייחסו את ההבדל בין סגנון לבושן של המתלוננות כאשר הגיעו לבית המשפט מול סגנון לבושן ביום יום (Martin&Powell, 1994;Kerstetter, 1990).

 

מחקרים הראו כי שופטים דווקא גוזרים ענישה חמורה יותר לעברייני המין, כך כאשר ישב שופט יחיד או הרכב כל גברי, העונש על עבירות מין היה חמור יותר מאשר על עבירות רגילות כלפי גופו של אדם. שופטים גברים- בין ביחידים ובין בהרכב-גזרו שיעור גבוה יותר של עונשים על המורשעים בעבירות מין (בוגוש ודון יחייא,1999). לפי להב (2000) כאשר יושב שופט יחיד או ההרכב הוא של שופטים בלבד העונש המוטל על עברייני מין חמור מזה שנגזר על עבריינים המורשעים בביצוע עבירות אלימות אחרות.

דאלי (Daly,1989) מצאה כי שופטים מייחסים חשיבות לסטטוס של הנאנסת. כאשר הייתה עם ילדים הם יותר החמירו עם הנאשם. שופטים יתמכו בנאנסת כי היא תזכיר להם את ביתם /אחותם.

בוגוש ויחייא (1999) מצאו כי שופטים גברים-לבד או בהרכב כל גברי-החמירו דווקא עם עברייני מין לעומת עברייני אלימות רגילים.

 

 

 

ההחלטות שהשופט מחליט במסגרת תפקידו חייבות להיות מנומקות ומבוססות, העומדות במבחנן של אמות מידה אובייקטיביות. "טיעון הוודאות" גורס כי חדירת השיפוטים המוסריים של השופט למערכת השיקולים שהוא שוקל כשופט תפגע בצורה חמורה ביותר בערך החשוב שיש לוודאות בתחום המשפט, ההחלטה השיפוטית באותו עניין לא תהא אחידה ולא תהא כל אפשרות לצפותה מראש.

 

לפי "הטיעון הדמוקרטי" אין להשלים עם התופעה של החלטה שיפוטית התלויה במוסר האישי של השופט. אין לשופט זכות מוסרית לאכוף על הציבור הרחב את המוסר האישי שלו.

 

לפי "הטיעון הפרגמאטי" בית המשפט זקוק לאמון הציבור כאוויר לנשימה. אמון זה הוא תנאי הכרחי לתפקוד היעיל של מערכת המשפט כולה, אך אם השופט יתיר לעצמו להתחשב לעיתים במוסר האישי שלו, אמון הציבור בשופט יתערער ומעמד בית המשפט ייפגע.

הערכים המונחים ביסודו של המשפט צריכים להנחות את השופט, הערכים הבסיסיים של החברה, העמדות הקוהרנטיות שיש לגביהן קונצנזוס ציבורי וכן הציבור הנאור, האדם הרגיל המשוחרר מדעות קדומות  והמחוקק הטוב.

פרוש (1990) בדעה כי ההחלטות השיפוטיות צריכות להישען על אמות מידה אובייקטיביות מוגדרות-אמות מידה שהשופט יכול לזהותן וללכת בעקבותיהן, מבלי להתמודד התמודדות אישית עם שאלות מוסריות.

פורת (2000) טוען כי הנטייה של בתי המשפט להתמקד בשיקולי הצדק שבין הצדדים מובנת למדי ואף נסלחת שהרי השופט אינו עוסק בצדדים אלמונים, כפי שעושה המחוקק או איש האקדמיה ובוודאי שאין לדרוש ממנו להתעלם מתחושות הצדק המפעמות בלבו.

 

שופטים חייבים לפסוק באופן חד משמעי לטובת צד זה או אחר. לעיתים אין הם יודעים לטובת מי לפסוק ואז הם פוסקים לטובת צד אחד תוך שהם נאלצים לעשות שימוש בהנמקות מגוחכות ביותר. חצאי חובות וזכויות הנראים כה טבעיים בחיי היומיום הנם אבסורדים מושלמים בבתי המשפט, זו הסיבה בגינה נאלצים השופטים להשתמש בחצאי הנמקות כדי להכריע בשלמות לטובת צד זה או אחר (פורת,1997).

בבחינת תיאוריות אלו מניחים כי  על השופט לעשות מלאכתו נאמנה ולשפוט על פי אמות המידה המקובלות.