כלכלת נשים , סמינריון גיל פרישה ופנסיה

כלכלת נשים , סמינריון גיל פרישה ופנסיה

קורס: כלכלה פוליטית

 

מבוא

"על פי חוק פרישה, בשנת 2017 אמור לעלות גיל הזכאות לפרישה לנשים ל 64. אולם הדבר כפוף להקמת ועדה ציבורית שתגיש המלצותיה לועדת הכספים בכנסת[1]."

 

במהלך העשורים האחרונים חלו שינויים רבים במדיניות הפנסיונית של מדינות מערביות רבות. ולאור העלייה בתוחלת החיים בעולם במערבי ובישראל בפרט חלו שינויים מהותיים בתפיסה הפנסיה גם של מדינת ישראל.בשנת 2004 התקבל בכנסת חוק גיל הפרישה, התשס"ד– 2004 ,הקובע את גיל הפרישה לגברים ולנשים.  חוק זה התקבל במקביל לצעדים נוספים, שננקטו, לטענת הממשלה, לשם  הבראת כלכלת ישראל בכלל ולהסדרה  וייצוב  של תחום החיסכון הפנסיוני בפרט. הפנסיה הוותיקות הגירעוניות, שנועד לאזן את קרנות הפנסיה, שהיו בגירעונות כבדים. חוק גיל הפרישה הוא למעשה יישום של המלצות הוועדה הציבורית לבחינת גיל הפרישה מעבודה (ועדת נתניהו) .

בישראל יושמו רפורמות רבות במהלך השנים, אך מנגד לא נבחנו ההשלכות של רפורמות אלו על האוכלוסייה החלשה ובעלת שיעור הכנסות נמוך. השינויים הדמוגרפים כתוצאה מתוחלת החיים השפיעה רבות על מערכת הפנסיה בעולם ובישראל. כאשר לישראל יש יתרון דמוגרפי על פני מדינות אחרות, משום שהיא מדינה בעלת אוכלוסייה צעירה יחסית. ביחס למדינות מערביות ישראל היא בעלת אחוז השתתפות נמוך בשיעור העבודה בגילאים הצעירים יחסית,  אשר משפיעים על החיסכון הפנסיוני הלאומי, אך הדבר אינו מבטא הגילאים הבוגרים שם אחוז השתתפות העובדים הוא גבוהה ביחס למדינות המערביות. המטרה המידית והראשונית של הרפורמות בישראל ובעולם הייתה להשיב למערכות הפנסיה את איתנותן הפיננסית ע"י שיתוף כלל אזרחי המדינה במעגל העבודה והנהגת רפורמות לצורך כך.

בעבודה זו אתמקד במשמעות העלאת גיל הפרישה לנשים בישראל. בישראל ישנן מדרגות גיל שונות בעלות משמעות שונה לגבי זכויות וחובות של נשים בנוגע לפרישתן מהעבודה. המדרגה הרלוונטית מבחינת קביעת גיל הפרישה הפורמלי הינה גיל הזכאות לקצבת זקנה מביטוח לאומי. אישה בישראל בגיל 60 רשאית למשוך את כספי הקצבה הפנסיונית, אולם רק בגיל 62 תקבל האישה בישראל הטבת מס על משיכת הקצבה.וזאל להבדיל מהחקיקה לגבי גברים , הם יכולו להיות זכאים לקצבת זקנה מביטוח לאומי מותנית בהכנסה החל מגיל 67. זהו גם הגיל בו  מעסיק רשאי לחייב עובד לפרוש מעבודתו בשל גילו. הגבר לעומת האישה בישראל מגיע לגיל הזכאות לקבלת קצבת זקנה מביטוח לאומי ללא התניה בהכנסה  החל מגיל 70.[2] העלאת גיל הפרישה לנשים בפרט דורשת בחינת של מספר היבטים עליהם אנסה לעמוד בעבודה זו : ראשית ההיבטים הכלכליים , ההשפעות על המערכת ויכולתה לשלם את הקצבאות- אולם לשינוי גיל הפריש קיימים היבטים מוסריים וחברתיים כגון ההשלכות על חייהם של החוסכים הצעירים כיום, כאשר יגיעו לגיל פרישה בעולם בו תוחלת החיים במגמת עליה מתמשכת, וכך גם גיל פרישתם. לגיל הפרישה השלכה ישירה על הפנסיה החודשית, מטעמים שונים. עם זאת, ייתכן שאין אפשרויות תעסוקה מספקות לעובדות מבוגרות, ולפיכך דחיית גיל הפרישה לא בהכרח תיטיב עמן. בעבודה אתייחס גם בקצרה לנימוקים בעד העלאת גיל הפרישה לנשים כפי שהופיעו במסקנות הוועדה הציבורית ובהצעת החוק הממשלתית, ולטענות שכנגד. 

סקירת היסטוריית גיל הפרישה בישראל בדגש על השפעות העלאת גיל הפרישה בתחילת שנות ה-2000

חובת הדאגה לאוכלוסייה חלשה יותר היא ציפור נפשה של כל חברה מוסרית ומותקנת, אשר שומרת חסד נעורים לאותה אוכלוסייה במטרה להקנות לה את היכולת להתפרנס ולחיות בכבוד. כיום בעולם המערבי קיימת חקיקה מוסדרת בנושא אשר דואגת לאזרח המגיע לגיל פרישה לשמור על רמת חיים שבה יוכל להתקיים בכבוד. בית המשפט בישראל נתן תוקף לזכות להתקיים בכבוד על פי סעיף 4 לחוק היסוד כבוד אדם וחירותו " כל אדם זכאי להגנה על חייו, על גופו ועל כבודו"[3]

חשיבותה של מערכת הפנסיה רבה, תחושת הביטחון הכלכלי לאזרחים בהגיעם לגיל פרישה. החיסכון לגיל פרישה  טומן בחובו שלושה נדבכים: הנדבך הראשון הינו קצבת הזקנה במשולמת מכספי הביטוח הלאומי, הנדבך השני הינו חיסכון פנסיוני המופרש ע"י המעביד יחד עם הפרשה של העובד, הנדבך השלישי הינו חיסכון פנסיוני של האזרח באופן פרטי. הנדבך השני, לחיסכון הפנסיוני, מכיל שני חלקים החלק האחד זהו "תוכנית פנסיה מוגדרת זכויות" (Defined Benefit-DB) תוכנית זו מתבססת על הזכויות שצבר העובד, על סיכוני תוחלת החיים וסיכוני תשואה, הלוו מוטלים על קרן הפנסיה או על הממשלה . החלק השני עליו מבוססת זהו "תוכנית פנסיה מוגדרת זכויות"  מורכב מהפרשות מוגדרות Contribution- DC) Defined), חלק זה מתבסס על הנחות יסוד לחישוב תוחלת החיים וזאת באה לידי ביטוי בצבירה של הפרשות ע"י המעביד והעובד בתוספת של תשואה על הקרן שנצברה עד כה ובניכוי דמי הניהול, דבר המשתמע מכך הוא כי  הסיכונים מוטלים על העובד בלבד[4].

החיסכון הפנסיוני מתבסס על קרנות פנסיה אשר חושבו בשיטות ישנות ובשיטות חדשות , זאת על  פי החקיקה והתקנות שהיו נהוגים באותה עת, פוליסות ביטוח חיים אשר מנוהלות ע"י חברות הביטוח השונות, קופות גמל, פנסיות תקציביות שונות  להם זכאים גופים מוסדיים, וציבוריים. בעשור האחרון חלו רפורמות ושינויים במערכת הפנסיה בישראל, חלק הרפורמות הביאו לסגירתן של פנסיות ותיקות בפני עובדים חדשים, הפסקתה של הפנסיה התקציבית ורפורמות בהסדרי פנסיות חדשות. סך החיסכון הפנסיוני לסוף שנת 2016 הסתכמו בכ 1.056 מיליארד ₪ אשר מרבית החיסכון הפנסיוני הוא מקרנות פנסיה חדשות, בנוסף התחייבות הממשלה לפנסיה תקציבית עומדת על 746 מיליארד ₪ . מכאן נובע כי מערכת הפנסיה בישראל ניצבת מול אתגר גדול הנובע מעלייה בתוחלת החיים בעשורים האחרונים.

נושא הפנסיה עולה חדשות לבקרים בדיונים בכנסת, בעיתונות, במדיה וברשתות החברתיות, וזאת בשל העובדה כי חלה עליה מתמדת בתוחלת החיים אשר משליכה באופן ישיר על הביטחון הסוציאלי של אזרחי המדינה, וכי המדינה עושה מאמצים להנגיש את הסדרי הפנסיה לציבור ע"י הגברת התחרות בענף וגברת המידע והידע הזורם תחת שקיפות מלאה של חברות הביטוח השונות.

רפורמות רבות עלו בנושא הפנסיה אשר עיקרן הוא התנערות מהמבנה המימון השוטף ומעבר למימון צובר. המימון השוטף מתבסס על ההנחה כי הפנסיה של הדור הקודם ממומנת ע"י כוח העבודה הנוכחי  עיקרון זה בולט במיוחד בפנסיה התקציבית הממומנת לחלוטין מהתקציב השוטף, אך הוא גם נכון לגבי קרנות הפנסיה הוותיקות. על אף שקרנות אלו צברו הפרשות שכר חודשיות, הן התבססו על כך שההפרשות של הדור הנוכחי משמשות לתשלום הפנסיה של הדור הקודם, בהנחה שהדור העתידי יממן את הפנסיות של הדור הנוכחי וכן הלאה. בשנים האחרונות הרפורמות בארץ ובעולם נוטות למימון צובר, בכך שהנטל ירד מדור הנוכחי והפנסיה צוברת על פי אותו דור מבלי להתבסס על הדור העתידי.

על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ישנה עליה מתמדת בתוחלת החיים כלומר ילידי שנות ה-70 צפי תוחלת החיים שלהם היא שבעים שנה כיום תוחלת החיים נעמדת על גיל 81 וכי בעוד 40 שנה תוחלת החיים תעמוד על גיל 89. משתמע מכאן כי פחות כסף אמור להספיק ליותר זמן הכוונה היא שהחיסכון לפנסיה אינו מספיק דיה מאחר ותוחלת החיים עולה מדיי שנה. כתוצאה מכך רמת החיים תרד ושאלת היכולת לחיות בכבוד עולה שוב על הפרק.

[1] נגה דגן, מתווה להעלאת גיל הפרישה לנשים , מרכז אדווה

[2] הביטוח הלאומי , מאז שנת 2009 גיל הזכאות המותנה לקבלת קצבת זקנה הינו 62 לאישה ו-67 לגבר

[3] חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו סעיף 4.

[4] דו"ח מבקר המדינה "הסדרי הפנסיה במדינה", מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור, 2016.